החלטה בתיק בר"ע 11673-07-13

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; ב"ל 17241-07-12), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.5.2012 (להלן - הוועדה), אשר קבעה לה 5% נכות יציבה.

2.     בעקבות תאונת דרכים שעברה המבקשת ביום 23.8.2006, ואשר הוכרה כפגיעה בעבודה, נחבלה המבקשת במספר אזורים בגופה, לרבות צוואר, גב, יד ימין ואזור העכוז. ביום 6.7.2010 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למבקשת לא נותרה נכות בגין התאונה. לאחר שבית הדין האזורי דחה את ערעורה, הגישה המבקשת ערעור לבית הדין הארצי.

3.     בפסק הדין הארצי (בר"ע 28457-02-11; השופטת עפרה ורבנר, להלן - פסק הדין) הוחזר עניינה של המבקשת אל הוועדה, בשני נושאים: הנושא הראשון- הוועדה ציינה, לאחר שעיינה בבדיקת מיפוי עצמות שביקשה מהמבקשת לבצע, " מוקד קליטת יתר בקורטקס מדיאלי בשליש דיסטלי של ירך הימני, טיבו אינו ברור (טראומה? פגם קורטיקלי? אחר?) מומלצת קורלציה רנטגנית". בפסק הדין נקבע כי " לא ניתן להבין, מהחלטת הוועדה, מה משמעות הממצא בבדיקת מיפוי העצמות, מה הקשר בין ממצא זה ובין חוסר התחושה של המבקשת באזור הירך, והאם הבעיה ממנה סובלת המבקשת קשורה לתאונת העבודה מה-23.8.06 בה נפלה ונחבלה, אם לאו ומדוע".

הנושא השני - "באשר לליקוי בחוליה 4 L עולה בבירור מפרוטוקול הוועדה מהישיבה ... כי המבקשת סובלת משינויים בחוליה 4 L בקוטב הקדמי העליון. הוועדה לא ציינה מה מהות השינויים, ואם סוג השינויים בחוליה זו מקורו בפגיעת המבקשת בתאונה מתאריך 23.8.06, אם לאו". בית הדין הורה לוועדה להתייחס לשני הנושאים האמורים. 

4.     הוועדה התכנסה בהרכב שכלל אורטופד אחר מזה שישב בוועדה הקודמת, ב-4 ישיבות. ב -2 ישיבותיה הראשונות, עיינה הוועדה בפסק הדין, ערכה למבקשת בדיקה קלינית, וביקשה לעיין בבדיקות אליהן הופנתה בפסק הדין ובתיקים רפואיים קודמים. הוועדה ביקשה צילום עדכני של ירך ימין.

בישיבתה השלישית קבעה הוועדה כך: " מבחינת עמוד שדרה מותני, בצילום שצפתה הוועדה, אין צילום צדדי של גב תחתון (הצילום משנת 2006) ולכן לא ניתן לשלול שבר של חוליה 4 L בתאונה הנדונה באופן ודאי. ולכן הוועדה קובעת שיעור של 5% לפי סעיף 37(8)(א) בגין שבר בחוליה ללא תזוזה וזאת מחמת הספק". הוועדה ביקשה בשנית את צילום הירך שביקשה בישיבתה הקודמת ושטרם הוצג לה.

5.     בישיבתה הרביעית עיינה הוועדה בצילום הירך שביקשה, וציינה כי " הודגמו הסתיידויות אמורפיות קטנות לאורך הדיסקלי שיכול להתאים לאוטם גרמי". הוועדה סיכמה דיוניה כך: " כאמור ... נקבעה נכות בשיעור של 5% ... בגין שבר בחוליה L4 . לעניין קליטה בירך דיסטלי הוועדה מציינת שמדובר בתהליך לא חבלתי ולכן לא קשור לתאונה הנדונה". עוד קבעה הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

6.     המבקשת ערערה על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, והתמקדה בערעורה בדרישות פסק הדין ביחס לנושא הראשון, העוסק בממצא בבדיקת מיפוי העצמות. המבקשת טענה, כי הוועדה לא הייתה רשאית לדרוש ביצוע בדיקות נוספות, אלא היה עליה לפסוק בהתאם לבדיקת מיפוי העצמות אליה הופנתה מכוח פסק הדין, וכי למעשה הוועדה לא התייחסה לבדיקה זו באופן מנומק, כפי שנדרשה. לחלופין טענה המבקשת, כי היה על הוועדה לבקש ביצוען של בדיקות אחרות, מדויקות יותר לדידה. עוד טענה המבקשת, כי קביעת הוועדה כי מדובר בתהליך תחלואי אינה הגיונית, שכן הליך כזה אמור היה להתקיים בשתי הירכיים, ואילו אצלה נמצאו ממצאים רק בירך הפגועה בתאונה, וכי היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב אם חשבה כי מדובר במצב קודם. המבקשת ביקשה כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר, שכן הוועדה הנוכחית נעולה בעמדתה.

7.     בית הדין האזורי דחה את הערעור וקבע, כי לא נפל פגם משפטי בדרישת הוועדה לביצוע בדיקות נוספות, שכן בדיקת מיפוי העצמות לא הצביעה באופן ברור על הגורם לממצא שנמצא בה, וכי אף עורך הבדיקה המליץ לבצע קורלציה רנטגנית. בית הדין הסביר כי הוועדה נדרשה מכוח פסק הדין לדון בשאלת הקשר הסיבתי של הממצא במיפוי העצמות לתאונה, ומשכך אין טעות משפטית בנסיונה של הוועדה לענות על שאלה זו על פי בדיקות הדמיה אחרות. לאחר שעיינה בתוצאות הבדיקות שקיבלה הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי מדובר בתהליך שאינו חבלתי, ומכאן שאינו קשור לתאונה. בית הדין קבע, כי טענותיה האחרות של המבקשת הן טענות מתחום הרפואה, שאינן מהוות עילה להתערבותו של בית הדין. אשר לבקשת המבקשת להחלפת הרכב הוועדה העיר בית הדין, כי ממילא הוועדה ישבה בהרכב אחר, ומכאן שלא ניתן לטעון כי היא נעולה בעמדתה. 

8.     בבקשת רשות הערעור שלפניי חזרה המבקשת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בבית הדין האזורי. 

9.     לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ובכלל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. על האמור בפסק הדין האזורי אוסיף, כי כאמור, כבר בהחלטת הוועדה בה נמצא הממצא בבדיקת מיפוי העצמות הסבירה הוועדה כי מקורו של ממצא זה אינו ברור, ואף שם המליץ עורך הבדיקה לבצע בדיקות הדמיה נוספות כדי לברר את מהות הממצא. מכאן ברור שאין פסול בדרישת הוועדה לביצוע בבדיקות הדמיה נוספות, על פי שיקול דעתה הרפואי, הנדרשות כדי לענות על שאלת מקורו של הממצא והקשר הסיבתי הרפואי שבינו ובין התאונה שעברה המבקשת. יודגש כי סוג הבדיקות הנדרשות הינו בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה, וכי בית הדין לא יתערב בכך. אשר לטענת המבקשת כי למעשה הוועדה לא נימקה את החלטתה ייאמר כי הוועדה אינה נדרשת להצביע על מקור אחר לליקויה של המבקשת, שעה שהגיעה לכלל מסקנה כי מדובר בממצא שאינו חבלתי, כלומר- שאינו קשור לתאונה, על בסיס כלל החומר הרפואי שלפניה ובדיקתה הקלינית.

אשר לבקשת המבקשת להחליף את הרכב הוועדה ייאמר, כי משלא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר אף מצאה לנכון להעניק למבקשת 5% נכות בגין השבר בחוליה, בשונה מהחלטתה הקודמת, הרי שברור שהוועדה אינה נעולה בעמדתה. עוד ייאמר לעניין זה, כי ממילא הוועדה מושא בקשה זו ישבה בהרכב שכלל אורטופד אחר מהאורטופד שישב בוועדה המקורית, ופגיעותיה של המבקשת הינן אורטופדיות בעיקרן. הוועדה אף פעלה, למעשה, כוועדה חדשה כאשר התכנסה בעניינה של המבקשת ב-4 ישיבות, ערכה לה בדיקה קלינית והתייחסה למלוא החומר הרפואי הרלבנטי.

אשר על כן, לא מצאתי מקום למתן רשות הערעור.

10. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אב התשע"ג (11 יולי 2013), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: